נכות כללית מול נכות עבודה

במאמר זה אשתדל להביא את עיקרי ההבדלים בין נכות מעבודה לנכות כללית. אתחיל בהגדרות ורמות תשלום ואמשיך לענייני הוכחה ואחרים ברמת ההגדרה: נכות מעבודה היא נכות כתוצאה מתאונת עבודה (למשל, נגר שהטיל פטיש על אצבעו והיא נקטעה), או מחלת מקצוע (כמו סרטן עור אצל מצילים)או כתוצאה מנזקים מצטברים- מיקרוטראומה (עליה עמדתי בהרחבה במאמר קודם שלי).לעומת זאת נכות כללית היא תוצאה של תאונה, או מחלה או פגם מולד. מכאן שנכות כללית נכנסת בדרך כלל בתוך תאונת עבודה אבל לא ההיפך.

מבחינת הכנסה: נכות כללית מוגבלת בחוק לקיצבה של 100% שהיום עומדת על כ-2,500 ₪. לעומת זאת קצבת נכות מעבודה נגזרת מהשכר עובר לתאונה ובדרך כלל מדובר בסכום גבוה בהרבה.
מבחינת הוכחה- בנכות מעבודה חייבים להוכיח הן תאונת עבודה והן קשר סיבתי בין הנזק לבין העבודה. בנכות כללית די להראות נזק שנגרם כתוצאה ממחלה/תאונה/פגם מולד.

מבחינת אחוזי הנכות המינימאליים: בנכות מעבודה יש להוכיח לפחות 10% נכות כדי לקבל מענק ובנזק מעל 20% מקבלים קצבת נכות. בנכות כללית הרף הרבה יותר גבוה: כשיש פגם אחד- יש להוכיח 60% נכות רפואית לפחות, וכשיש יותר מפגם אחד יש להוכיח 40% נכות מתוכם פגם אחד בשיעור של 25%. בנוסף- בנכות כללית יש להוכיח 60% נכות תיפקודית= אי כושר .

מבחינת חזרה לעבודה: בנכות כללית תובע שעבד סמוך להגשת התביעה ובמיוחד אם הרוויח יותר ממחצית השכר הממוצע במשק, עשוי לאבד הסיכוי לקבל הכרה בנכות. יחד עם זאת, לאחר קבלת ההכרה הוא יכול לשוב למעגל התעסוקה (“חוק לרון”). בנכות מעבודה אין כל הכרח שהתובע יפסיק לעבוד, אם כי נתון עשוי להילקח בחשבון בקביעת אחוזי הנכות שלו.
לסיכום: ראינו שבמדינת ישראל “עדיף” להיות נכה מעבודה מאשר נכה כללי. לפיכך חשוב מאד ייעוץ משפטי לפני הגשת התביעה כדי להעריך מהו המסלול הנכון עבור התובע.